<h1>הרוקח סימן תכ"ח</h1>
<h2>דף לג.</h2>
אם צלה בדיעבד בשר וכבד יחד אם קיבל השומן בכלי השומן אסור כי דם הכבד צף בשומן ומתערב ואסור. הא דאמר שמואל מליח כרותח כשאינו נאכל מחמת מלחו, שהיה פוגם המאכל מרוב המלח. אין לפרש שחפץ להוליכה בדרך רחוקה ומולח הרבה כההיא דפרק כלל גדול דבביתיה לא משוי מיכליה עץ. דליתא הכי דהנהו אטמהתא דהוו בי ריש גלותא דאימלחו בגידא דנשייה וכן רב מרי דאימלחו בשר שחוטה בהדי טריפה, וכי מלחה לאורח' רחיקא למיזל. אלא כל לקדירה אין נאכלות מחמת מלחו. ושיעור מליחה כשיעור צלייה דמליח כרותח דצלי. ואמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) אמר רב יהודה דם שמלחו אינו עובר עליו וכן דם שבשלו, ולגבי קדשים אמרינן וכן לקדירה כדאמר רבא דהיינו כבישול הופכו ומולחו, ואין לגרוס וכן לצלי דדם האיברים כל זמן שלא פירש מותר כדמשמע בפרק דם חטאת דם שחיטה מישרק שריק. והא דאמר בפרק א' דכריתות ה' לאוין בדם חד לדם האיברים זהו שפירש, ואמרינן בפרק מפנין (דף קכ"ח) בשר תפל מותר מפני שלא פי', ואמרינן גבי כבד רב הונא חלטי ליה כבדא בחלא ומסיק אפילו חלא שרי דקמיט הדם בכבד אלמא דם שלא פירש מותר, ואמר שמואל כבד שחתך עליה בשר דמשמע דגוף הבשר מותר בעוד שלא פירש, וכן בישרא דאסמיק בפרק כיצד צולין (דף ע"ד) ובפרק גיד הנשה (דף צ"ג) שפדיה בשפודא מידב דייב ומאחר שנצלה הכבד מותר לקדירה. והא דאמר בפרק השוחט (דף ל"ג) הרוצה שיבריא חותך כזית בשר ומולחו יפה יפה מפני שחתכו קודם שתצא נפשה ולבשל דאי לצלי לא גרע מבישרא דאסמיק. והא דאמר השובר מפרקתה של בהמה אם חפץ לאוכלו בלא מליחה וכו' בבישול דאי לצלי הוי כבישרא דאסמיק. וההיא דפרק א' דביצה שמולחים על העור לצלי ביום טוב ולא הוי עיבוד עור שמילוחו מועט למתק עושין. הלכך הצולה בשר אם לא מלחו מותר, וכל שכן אם מלחו ולא שהה במליחתו דדם האיברים הוי היתר ודם שפולט שריק ונפיל לארץ. אבל לבשל צריך להדיח הבשר תחילה היטב או לשהותה במים ולמלחו יפה ולשהות עד שיעור צלייה כדאיתא בה"ג. וצריך למלוח הבשר משני צדדין וכן התרנגולת מבפנים ובחוץ כדאמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) גבי קדשים במלח תמלח הופכו ומולחו. כששהה שיעור מליחה מדיח להעביר המלח הבלוע מן הדם ועוד מדיח, לכך אמר שמואל ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה הרי בהדחה אחרונה שני פעמים יפה יפה. וכשמולח ימלח על דף או על סל או על כלי נקוב שיזובו הדם לארץ דאמר שמואל אין מניחין אלא על גבי כלי מנוקב, שאם הניחו בכלי שאינו מנוקב נאסר הכלי והבשר שבלע הכלי והבשר הדם כדאמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח לפי שהקערה אסורה ואפי' לא שהה כי אם מעט נפלט מן הדם בכלי. וכשמדיחין הבשר לאחר מליחה יתן מים תחילה בכלי ואחר כך הבשר לכתחלה. מליחת בשר לבשל קרוי אינו נאכל מחמת מלחו ואז מליח הרי הוא כרותח דצלי. ואם נגעה אותו בשר בגבינה, אם אין הגבינה מלוחה הגבינה אסור אבל הבשר מותר שהגבינה אינה פולטת, ואם גבינה מלוחה ולא הבשר אז פולטת הגבינה ונאסר הבשר ולא הגבינה, ואם שניהם מלוחין ונגעו זה בזה שניהם אסורין ששניהם פולטין ובולעין שאין שייך לומר כבולעו כך פולטו כי אם בדם. ולגבי בשר כשר ונבילה ששניהם מלוחין או הנבילה לבד מלוחה אז נאסר הכשרה ואם הכשרה לבד מלוחה מותרת.
<h2>דף צג:</h2>
אם צלה בדיעבד בשר וכבד יחד אם קיבל השומן בכלי השומן אסור כי דם הכבד צף בשומן ומתערב ואסור. הא דאמר שמואל מליח כרותח כשאינו נאכל מחמת מלחו, שהיה פוגם המאכל מרוב המלח. אין לפרש שחפץ להוליכה בדרך רחוקה ומולח הרבה כההיא דפרק כלל גדול דבביתיה לא משוי מיכליה עץ. דליתא הכי דהנהו אטמהתא דהוו בי ריש גלותא דאימלחו בגידא דנשייה וכן רב מרי דאימלחו בשר שחוטה בהדי טריפה, וכי מלחה לאורח' רחיקא למיזל. אלא כל לקדירה אין נאכלות מחמת מלחו. ושיעור מליחה כשיעור צלייה דמליח כרותח דצלי. ואמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) אמר רב יהודה דם שמלחו אינו עובר עליו וכן דם שבשלו, ולגבי קדשים אמרינן וכן לקדירה כדאמר רבא דהיינו כבישול הופכו ומולחו, ואין לגרוס וכן לצלי דדם האיברים כל זמן שלא פירש מותר כדמשמע בפרק דם חטאת דם שחיטה מישרק שריק. והא דאמר בפרק א' דכריתות ה' לאוין בדם חד לדם האיברים זהו שפירש, ואמרינן בפרק מפנין (דף קכ"ח) בשר תפל מותר מפני שלא פי', ואמרינן גבי כבד רב הונא חלטי ליה כבדא בחלא ומסיק אפילו חלא שרי דקמיט הדם בכבד אלמא דם שלא פירש מותר, ואמר שמואל כבד שחתך עליה בשר דמשמע דגוף הבשר מותר בעוד שלא פירש, וכן בישרא דאסמיק בפרק כיצד צולין (דף ע"ד) ובפרק גיד הנשה (דף צ"ג) שפדיה בשפודא מידב דייב ומאחר שנצלה הכבד מותר לקדירה. והא דאמר בפרק השוחט (דף ל"ג) הרוצה שיבריא חותך כזית בשר ומולחו יפה יפה מפני שחתכו קודם שתצא נפשה ולבשל דאי לצלי לא גרע מבישרא דאסמיק. והא דאמר השובר מפרקתה של בהמה אם חפץ לאוכלו בלא מליחה וכו' בבישול דאי לצלי הוי כבישרא דאסמיק. וההיא דפרק א' דביצה שמולחים על העור לצלי ביום טוב ולא הוי עיבוד עור שמילוחו מועט למתק עושין. הלכך הצולה בשר אם לא מלחו מותר, וכל שכן אם מלחו ולא שהה במליחתו דדם האיברים הוי היתר ודם שפולט שריק ונפיל לארץ. אבל לבשל צריך להדיח הבשר תחילה היטב או לשהותה במים ולמלחו יפה ולשהות עד שיעור צלייה כדאיתא בה"ג. וצריך למלוח הבשר משני צדדין וכן התרנגולת מבפנים ובחוץ כדאמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) גבי קדשים במלח תמלח הופכו ומולחו. כששהה שיעור מליחה מדיח להעביר המלח הבלוע מן הדם ועוד מדיח, לכך אמר שמואל ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה הרי בהדחה אחרונה שני פעמים יפה יפה. וכשמולח ימלח על דף או על סל או על כלי נקוב שיזובו הדם לארץ דאמר שמואל אין מניחין אלא על גבי כלי מנוקב, שאם הניחו בכלי שאינו מנוקב נאסר הכלי והבשר שבלע הכלי והבשר הדם כדאמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח לפי שהקערה אסורה ואפי' לא שהה כי אם מעט נפלט מן הדם בכלי. וכשמדיחין הבשר לאחר מליחה יתן מים תחילה בכלי ואחר כך הבשר לכתחלה. מליחת בשר לבשל קרוי אינו נאכל מחמת מלחו ואז מליח הרי הוא כרותח דצלי. ואם נגעה אותו בשר בגבינה, אם אין הגבינה מלוחה הגבינה אסור אבל הבשר מותר שהגבינה אינה פולטת, ואם גבינה מלוחה ולא הבשר אז פולטת הגבינה ונאסר הבשר ולא הגבינה, ואם שניהם מלוחין ונגעו זה בזה שניהם אסורין ששניהם פולטין ובולעין שאין שייך לומר כבולעו כך פולטו כי אם בדם. ולגבי בשר כשר ונבילה ששניהם מלוחין או הנבילה לבד מלוחה אז נאסר הכשרה ואם הכשרה לבד מלוחה מותרת.
<h2>דף קיב.</h2>
אם צלה בדיעבד בשר וכבד יחד אם קיבל השומן בכלי השומן אסור כי דם הכבד צף בשומן ומתערב ואסור. הא דאמר שמואל מליח כרותח כשאינו נאכל מחמת מלחו, שהיה פוגם המאכל מרוב המלח. אין לפרש שחפץ להוליכה בדרך רחוקה ומולח הרבה כההיא דפרק כלל גדול דבביתיה לא משוי מיכליה עץ. דליתא הכי דהנהו אטמהתא דהוו בי ריש גלותא דאימלחו בגידא דנשייה וכן רב מרי דאימלחו בשר שחוטה בהדי טריפה, וכי מלחה לאורח' רחיקא למיזל. אלא כל לקדירה אין נאכלות מחמת מלחו. ושיעור מליחה כשיעור צלייה דמליח כרותח דצלי. ואמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) אמר רב יהודה דם שמלחו אינו עובר עליו וכן דם שבשלו, ולגבי קדשים אמרינן וכן לקדירה כדאמר רבא דהיינו כבישול הופכו ומולחו, ואין לגרוס וכן לצלי דדם האיברים כל זמן שלא פירש מותר כדמשמע בפרק דם חטאת דם שחיטה מישרק שריק. והא דאמר בפרק א' דכריתות ה' לאוין בדם חד לדם האיברים זהו שפירש, ואמרינן בפרק מפנין (דף קכ"ח) בשר תפל מותר מפני שלא פי', ואמרינן גבי כבד רב הונא חלטי ליה כבדא בחלא ומסיק אפילו חלא שרי דקמיט הדם בכבד אלמא דם שלא פירש מותר, ואמר שמואל כבד שחתך עליה בשר דמשמע דגוף הבשר מותר בעוד שלא פירש, וכן בישרא דאסמיק בפרק כיצד צולין (דף ע"ד) ובפרק גיד הנשה (דף צ"ג) שפדיה בשפודא מידב דייב ומאחר שנצלה הכבד מותר לקדירה. והא דאמר בפרק השוחט (דף ל"ג) הרוצה שיבריא חותך כזית בשר ומולחו יפה יפה מפני שחתכו קודם שתצא נפשה ולבשל דאי לצלי לא גרע מבישרא דאסמיק. והא דאמר השובר מפרקתה של בהמה אם חפץ לאוכלו בלא מליחה וכו' בבישול דאי לצלי הוי כבישרא דאסמיק. וההיא דפרק א' דביצה שמולחים על העור לצלי ביום טוב ולא הוי עיבוד עור שמילוחו מועט למתק עושין. הלכך הצולה בשר אם לא מלחו מותר, וכל שכן אם מלחו ולא שהה במליחתו דדם האיברים הוי היתר ודם שפולט שריק ונפיל לארץ. אבל לבשל צריך להדיח הבשר תחילה היטב או לשהותה במים ולמלחו יפה ולשהות עד שיעור צלייה כדאיתא בה"ג. וצריך למלוח הבשר משני צדדין וכן התרנגולת מבפנים ובחוץ כדאמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) גבי קדשים במלח תמלח הופכו ומולחו. כששהה שיעור מליחה מדיח להעביר המלח הבלוע מן הדם ועוד מדיח, לכך אמר שמואל ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה הרי בהדחה אחרונה שני פעמים יפה יפה. וכשמולח ימלח על דף או על סל או על כלי נקוב שיזובו הדם לארץ דאמר שמואל אין מניחין אלא על גבי כלי מנוקב, שאם הניחו בכלי שאינו מנוקב נאסר הכלי והבשר שבלע הכלי והבשר הדם כדאמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח לפי שהקערה אסורה ואפי' לא שהה כי אם מעט נפלט מן הדם בכלי. וכשמדיחין הבשר לאחר מליחה יתן מים תחילה בכלי ואחר כך הבשר לכתחלה. מליחת בשר לבשל קרוי אינו נאכל מחמת מלחו ואז מליח הרי הוא כרותח דצלי. ואם נגעה אותו בשר בגבינה, אם אין הגבינה מלוחה הגבינה אסור אבל הבשר מותר שהגבינה אינה פולטת, ואם גבינה מלוחה ולא הבשר אז פולטת הגבינה ונאסר הבשר ולא הגבינה, ואם שניהם מלוחין ונגעו זה בזה שניהם אסורין ששניהם פולטין ובולעין שאין שייך לומר כבולעו כך פולטו כי אם בדם. ולגבי בשר כשר ונבילה ששניהם מלוחין או הנבילה לבד מלוחה אז נאסר הכשרה ואם הכשרה לבד מלוחה מותרת.
<h2>דף קיג.</h2>
אם צלה בדיעבד בשר וכבד יחד אם קיבל השומן בכלי השומן אסור כי דם הכבד צף בשומן ומתערב ואסור. הא דאמר שמואל מליח כרותח כשאינו נאכל מחמת מלחו, שהיה פוגם המאכל מרוב המלח. אין לפרש שחפץ להוליכה בדרך רחוקה ומולח הרבה כההיא דפרק כלל גדול דבביתיה לא משוי מיכליה עץ. דליתא הכי דהנהו אטמהתא דהוו בי ריש גלותא דאימלחו בגידא דנשייה וכן רב מרי דאימלחו בשר שחוטה בהדי טריפה, וכי מלחה לאורח' רחיקא למיזל. אלא כל לקדירה אין נאכלות מחמת מלחו. ושיעור מליחה כשיעור צלייה דמליח כרותח דצלי. ואמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) אמר רב יהודה דם שמלחו אינו עובר עליו וכן דם שבשלו, ולגבי קדשים אמרינן וכן לקדירה כדאמר רבא דהיינו כבישול הופכו ומולחו, ואין לגרוס וכן לצלי דדם האיברים כל זמן שלא פירש מותר כדמשמע בפרק דם חטאת דם שחיטה מישרק שריק. והא דאמר בפרק א' דכריתות ה' לאוין בדם חד לדם האיברים זהו שפירש, ואמרינן בפרק מפנין (דף קכ"ח) בשר תפל מותר מפני שלא פי', ואמרינן גבי כבד רב הונא חלטי ליה כבדא בחלא ומסיק אפילו חלא שרי דקמיט הדם בכבד אלמא דם שלא פירש מותר, ואמר שמואל כבד שחתך עליה בשר דמשמע דגוף הבשר מותר בעוד שלא פירש, וכן בישרא דאסמיק בפרק כיצד צולין (דף ע"ד) ובפרק גיד הנשה (דף צ"ג) שפדיה בשפודא מידב דייב ומאחר שנצלה הכבד מותר לקדירה. והא דאמר בפרק השוחט (דף ל"ג) הרוצה שיבריא חותך כזית בשר ומולחו יפה יפה מפני שחתכו קודם שתצא נפשה ולבשל דאי לצלי לא גרע מבישרא דאסמיק. והא דאמר השובר מפרקתה של בהמה אם חפץ לאוכלו בלא מליחה וכו' בבישול דאי לצלי הוי כבישרא דאסמיק. וההיא דפרק א' דביצה שמולחים על העור לצלי ביום טוב ולא הוי עיבוד עור שמילוחו מועט למתק עושין. הלכך הצולה בשר אם לא מלחו מותר, וכל שכן אם מלחו ולא שהה במליחתו דדם האיברים הוי היתר ודם שפולט שריק ונפיל לארץ. אבל לבשל צריך להדיח הבשר תחילה היטב או לשהותה במים ולמלחו יפה ולשהות עד שיעור צלייה כדאיתא בה"ג. וצריך למלוח הבשר משני צדדין וכן התרנגולת מבפנים ובחוץ כדאמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) גבי קדשים במלח תמלח הופכו ומולחו. כששהה שיעור מליחה מדיח להעביר המלח הבלוע מן הדם ועוד מדיח, לכך אמר שמואל ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה הרי בהדחה אחרונה שני פעמים יפה יפה. וכשמולח ימלח על דף או על סל או על כלי נקוב שיזובו הדם לארץ דאמר שמואל אין מניחין אלא על גבי כלי מנוקב, שאם הניחו בכלי שאינו מנוקב נאסר הכלי והבשר שבלע הכלי והבשר הדם כדאמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח לפי שהקערה אסורה ואפי' לא שהה כי אם מעט נפלט מן הדם בכלי. וכשמדיחין הבשר לאחר מליחה יתן מים תחילה בכלי ואחר כך הבשר לכתחלה. מליחת בשר לבשל קרוי אינו נאכל מחמת מלחו ואז מליח הרי הוא כרותח דצלי. ואם נגעה אותו בשר בגבינה, אם אין הגבינה מלוחה הגבינה אסור אבל הבשר מותר שהגבינה אינה פולטת, ואם גבינה מלוחה ולא הבשר אז פולטת הגבינה ונאסר הבשר ולא הגבינה, ואם שניהם מלוחין ונגעו זה בזה שניהם אסורין ששניהם פולטין ובולעין שאין שייך לומר כבולעו כך פולטו כי אם בדם. ולגבי בשר כשר ונבילה ששניהם מלוחין או הנבילה לבד מלוחה אז נאסר הכשרה ואם הכשרה לבד מלוחה מותרת.
